חופית שלנו

פרשת בחקותי - וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם...וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ וּשְׁכַבְתֶּם וְאֵין מַחֲרִיד וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם. וּרְדַפְתֶּם אֶת אֹיְבֵיכֶם וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ וְנָפְלוּ אֹיְבֵיכֶם לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב.

פרשתנו מתארת את המצב האידאלי שישרור בארץ, כאשר נלך בדרך הישר ונקיים כאן חברת מופת מוסרית ומלאת צדק. באופן תמוה, לאחר תיאור השלום והיעדר החרב מן הארץ, חוזר הפסוק לתאר מרדף אחר אויבים והפלתם בחרב, פעמיים נוספות. מה מקום החרב והאויבים לאחר שכבר שורר שלום?

ר' חיים בן עטר (ראשית המאה ה 18) מעלה את השאלה ומשיב, שאומנם אויבנו יהיו מורתעים ולא יתקיפו אותנו, אולם אנו,נמשיך להילחם את מלחמת הטוב והצדק בעולם. המלחמה המתוארת בפסוק אינה מלחמה קיומית, אלא דאגה לשלום העולם.

לצערנו, השנה, החרב עברה גם עברה בארצנו והמלחמה בה אנו שרויים היא מן הקרובות ביותר למלחמת קיום, מאז קום המדינה. במבט מעמיק יותר, היא איננה רק מלחמה שלנו. היא מלחמה על ההתנגשות בין שאיפות הטוב והרע בעולם. כשאנו נלחמים בגילויים המפלצתיים של מרצחי החמאס, אנו עושים זאת בשם העולם הנאור השואף לטוב. אנו נלחמים  בשאיפות הרשע והאכזריות של עיוות רדיקאלי של האיסלם, המאיים, לא רק עלינו, אלא על מדינות רבות באירופה ובעולם כולו. בתחילת המלחמה, נראה היה, שהעולם מודע לכך, אך המודעות הזו נשחקת באווירת טשטוש הזהויות והחלוקה בין טובים לרעים בעולם.

נתפלל, שנזכה להגיע למציאות, שבה היכולת להביא את הטוב והצדק לעולם, לא תעבור עוד דרך החרב:

"וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה".