פרשת שמיני על גדולה וצניעות
לפני מספר שבועות, עסקנו בקושי בהקמת המשכן ובצורך להמתין לכך שדווקא משה יקים אותו. אולם הקושי בהשראת השכינה במשכן לא נפתר בכך. במשך שבעת ימי המילואים הקים משה את המשכן ועבד בו והשכינה לא שרתה. חז"ל חושפים בפנינו את דאגת העם מכך, שמא כל הטורח שלהם היה לריק וה' לא יכפר להם על חטא העגל. דווקא משום כך, מפתיעה הבחירה של ה' שמי שעבודתו תשרה שכינה בסופו של דבר, הוא אהרון שהיה שותף להם בעגל. הבחירה הזו, באהרון, מעוררת עבורו קושי אישי:
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן קְרַב אֶל הַמִּזְבֵּחַ וַעֲשֵׂה אֶת חַטָּאתְךָ וְאֶת עֹלָתֶךָ וְכַפֵּר בַּעַדְךָ וּבְעַד הָעָם..." חז"ל הקדישו תשומת לב למילים שנראות מיותרות- מדוע צריך לאמר להתקרב למזבח? וכך מביא רש"י את דבריהם: "קרב אל המזבח - שהיה אהרן בוש וירא לגשת. אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת".
הבושה והיראה יכולות לבטא תחושה כללית של פער בין האדם לבין א-לוהיו. תפקידו של אהרון לייצר אינטימיות בין ה' ובין העם והפער האינסופי במפגש הזה מעורר בו מבוכה. ניתן לראות בבושה וביראה, משהו אישי יותר. בעקבות חלקו בחטא העגל, מרגיש אהרון לא ראוי לגשת למזבח. משה מעודד את אהרון להתגבר באומרו "לכך נבחרת". ההסבר הפשוט למילים אלו, הוא, שלמרות החששות המוצדקים, ה' בחר בך למלא את התפקיד, והתפקיד מחייב אותך להתגבר. אולם, ניתן להבין שבשל החששות אתה נבחרת. תפקיד רם כל כך, מחייב אנשים שנשארים צנועים גם כשהם נושאים בו. בהשלכה אלינו, ניתן לראות כישרונות שניחנו בהם, כסוג של בחירה בנו, לתפקיד, או לייעוד, שאותו עלינו למלא. אם אנו מודעים למקום האישי שלנו מול התפקיד, למחיר שהוא דורש מחד, לצמיחה שהוא מזמין, מאידך, יש לנו סיכוי לתפקד בצורה יותר נאמנה ומדויקת.
בפרשת השבוע מופיעות המילים- "כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף ה'" זו הייתה התחושה השבוע ,כשליווינו בדרכו האחרונה את גיא איל. גיא היה איש של חזון ומעשה, כשבתווך, חריצות, עמל, כישרון ודיוק. איש של יזמות ואחריות, אי של יציבות ובטחון, נטול גינונים וצנוע. איש של נתינה ואחריות קהילתית, של ידי זהב, שמופעלות על ידי לב זהב. איש משפחה, שתרומה לקהילה היא מאבני היסוד שלה. יהי רצון, שהבכי ששטף את רחובותינו השבוע יהיה בכי מטהר שיאפשר לנו לאמץ משהו מהתכונות הטובות של גיא ומתוך המשבר יוולדו יוזמות של טוב.
