פרשת בא- החיפזון מן השטן?!
"וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לַה'". קריאת הפסוקים המתארים את יציאת מצרים והלילה שקדם לה מעוררים תמיהה. הפסח נאכל באווירה של דריכות וחיפזון, שנראית לא מתאימה לאווירת: "וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה" או "יצאו ברכוש גדול". נראה שהחגיגיות של השחרור משעבוד מצרים ואיתו הבשורה לכל תנועות השחרור העתידיות, היא רק חלק מהסיפור. יש צד אחר, שבו עם ישראל חושש מלצאת אל הלא נודע, מעדיף את שיר הבשר, הדגה הקישואים והדלועים, המצויים בשפע בממלכה המובילה בעולם, באותה תקופה ואת סדר היום הקשה, אך הברור. מצד זה, צריכה היציאה להיות בחטף, לא להניח מקום רב להתלבטות. ייתכן, שאף על מנת לקבע בתודעה שאין לאן לחזור ושהתהליך של היווצרות העם ביציאת מצרים הוא בלתי הפיך, נדרשת היציאה להיות בחיפזון.
גם אנחנו סובלים, לעיתים, מ'כבילות למוכר', נקראים להפגין אומץ כדי להתחדש ולפרוץ תקרות זכוכית. כשהחלטה מתקבלת, נדרש מאתנו חיפזון כדי שלא החמיץ את ההזדמנות, יחד עם הבצק.
