פרשת ויצא
החצי הראשון של הפסוק הראשון בפרשה, שגם מעניק לה את שמה, נראה במבט ראשון מיותר: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". שואל על כך רש"י – "לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה, ולמה הזכיר יציאתו? אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה(של העיר), יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה". במילים פשוטות: מקום הולדתך ונוף מגוריך וודאי מעצבים חלקים באישיותך, אבל ישנן דמויות מופת כאלה, שמעצבות בדמותן גם חלקים מהמקום בו גדלו. כשיעקב עוזב את ארץ ישראל עוזבת "המצלמה התנ"כית" את הארץ יחד אתו. הכתוב מתרכז ביעקב ובקורותיו בחרן ומפסיק לדבר על הארץ.
השבוע זכינו ללוות בדרכו האחרונה, את בן כפר ויתקין, הטיס, המפקד, והחבר רן פקר, יו"ר ומייסד "צהלה". קבלתי טלפונים רבים, מרחבי הארץ, שביטאו את קנאתם בנו, על כך שרן יחנה אתנו את חנייתו האחרונה. הוא מסוג האנשים שהודם נסוך על המקום בו גדל, אך אין זו רק נוסטלגיה, אלא תביעה להמשיך ולגדל, נוער אמיץ, ערכי ומחויב לעם ולמדינה, בכל תחומי החיים.
