פרשת שמות- הנהגה ראויה
תעודת הזהות שמעניק הכתוב למנהיג עמנו הראשון, היא של אדם שלא מסוגל לראות חוסר צדק ונחלץ תמיד להגן על המותקף. כדי להשלים תכונות אלו, מופיעה התכונה של הסקרנות והיכולת להתפעל ממה שחורג מן המוכר, שבאה לידי ביטוי בכך שסר מדרכו כדי להבין את תופעת הסנה הבוער. מיד בעקבות בחירת ה' להתגלות אליו, מגיעות שלוש תכונות נוספות של משה:
הראשונה, היא הנכונות לשליחות שמתבטאת במילה "הִנֵּנִי". רש"י מפרשה- לשון ענוה וזריזות.
השנייה, היא הכבוד שמתוכו משה חולץ את נעליו ומכסה את פניו מתוך יראת ה'.
השלישית, הנראית מנוגדת, היא העובדה שמשה מתווכח עם ה' וטוען כנגד בחירתו במשך חמש פעמים לפני שהוא מקבל את השליחות:
"וַיַּרְא ה' כִּי סָר לִרְאוֹת וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. וַיֹּאמֶר אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא. וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אָבִיךָ ... וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים".
השילוב המיוחד הזה בין הנכונות לצאת לשליחות והכבוד לה', לבין שמירת העצמיות והיכולת לטעון טענות שכנגד, מזכירות לנו את אברהם אבינו בטענותיו על סדום:
"חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע ... חָלִלָה לָּךְ הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט. וַיֹּאמֶר ה' אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם. וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר".
מסתבר שהקדוש ברוך הוא לא מחפש "יסמנים". היכולת לתת כבוד ולשמור על עצמאות היא מתכון טוב להנהגה.
גם במחלוקות בינינו, זו עמדה שיש לשאוף אליה. אנו רגילים לבטל או להתבטל כלפי הצד השני במחלוקת. מחלוקת שיש בה החזקת עמדה לצד כבוד, כוללת בתוכה הבנה, שיש בי נקודה של אמת, אך לא כל האמת נמצאת אצלי, מובילה לאפשרות להתפתח ולצמוח מתוך הדעות המנוגדות.
