חופית שלנו

פרשת בשלח- על המר והמתוק

לאחר קריעת ים סוף ו"שירת הים" מתחיל עם ישראל ללכת במדבר. הבעיה הראשונה שמתעוררת היא חסרון המים במדבר. באופן מסקרן, מתארת התורה מצב שבו מוצאים מים, אך הם אינם ראויים לשתייה:

"...וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בַּמִּדְבָּר וְלֹא מָצְאוּ מָיִם. וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה: וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה"?

כשכבר מוצאים מים, אבל מתברר שהם מרים, גדל האתגר הפסיכולוגי. ייתכן שדרך התיקון למרירות המים ניתן ללמוד דבר מה נוסף:

"וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ"

משה מצווה לייצר שינוי במים על ידי העץ שהוא משליך. העץ כביכול שואב אליו את המרירות של המים ומשאיר את שאר המים כמים מזוקקים. ניתן לראות בסוף הפסוק מסגור כללי לאותה פעולה. החוקים והניסיונות שהעם מקבל יוצרים גם הם טיהור של מרירות האדם. יש באדם חלקים מתוקים וחלקים מרים. יכולתו להתמודד עם הניסיונות "מטפלת" בחלקים המרים ומשאירה את החלקים המתוקים.

אנחנו נמצאים בתקופה בה אנו עומדים בלא מעט ניסיונות מרים. אנשים מעוררי השראה כמו משפחת בנימין, שאת בנם הגיבור, סרן ניר בנימין, ליווינו השבוע בכפר ויתקין, למנוחת עולמים, מצליחים לעשות אותנו מתוקים יותר כשהם מבקשים לסיים את הלווייתו בקריאת "עם ישראל חי", שלוש פעמים. נתפלל שנהיה ראויים להקרבתם.