חופית שלנו

פרשת חקת – אמונה בזמן משבר

פרשתנו מתארת מציאות אובייקטיבית של מחסור במים, אבל תגובת העם למשבר, נראית כמו תסכול עמוק של אנשים שנמצאים "על הקצה":

"וְלֹא הָיָה מַיִם לָעֵדָה וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן. וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ לִפְנֵי ה'. וְלָמָה הֲבֵאתֶם אֶת קְהַל ה' אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לָמוּת שָׁם אֲנַחְנוּ וּבְעִירֵנוּ"...

ה' מנחה את משה ואהרון לדאוג למים בצורה שתיתן מענה פנימי לעם- לדבר אל הסלע, אבל משה שמתוסכל בעצמו מהתנהגות העם, מכה בסלע ומספק את הצורך המיידי בלי לתת מענה לצורך הפנימי:

"קַח אֶת הַמַּטֶּה וְהַקְהֵל אֶת הָעֵדָה אַתָּה וְאַהֲרֹן אָחִיךָ וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע לְעֵינֵיהֶם וְנָתַן מֵימָיו וְהוֹצֵאתָ לָהֶם מַיִם מִן הַסֶּלַע וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה וְאֶת בְּעִירָם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַמַּטֶּה מִלִּפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ. וַיַּקְהִלוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֶת הַקָּהָל אֶל פְּנֵי הַסָּלַע וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם. וַיָּרֶם מֹשֶׁה אֶת יָדוֹ וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם וַיֵּצְאוּ מַיִם רַבִּים וַתֵּשְׁתְּ הָעֵדָה וּבְעִירָם. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

בעקבות ההכאה בסלע נגזר על משה שלא להיכנס לארץ. פרשנים רבים עסקו בהבנת חטאו, האם זהו חוסר הדיוק במילוי צו ה' כשהיכה במקום לדבר? האם חוסר ההתאמה לדור החדש כשלא הבין את הצורך הפנימי שלהם? אולי העובדה שכעס וכינה את העם מורים(=מורדים)? לשון הפסוק תולה זאת בחוסר אמונה- "לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי". זה אנושי להיות מתוסכל מכפיות הטובה המתמשכת של העם, אך האמונה מכוונת את האדם לברר, איך ניתן לצמוח מתוך הקשיים והאתגרים. נתפלל, שנמצא, גם בתקופה זו, כוחות של אמונה, לצמוח מתוך המשברים.