פרשת כי תבוא ראשית הזמן
פרשתנו פותחת במצוות ביכורים שכוללת שני שלבים. האחד, הוא פיסי, הבאת הפרות הראשונים שצומחים במטע לבית המקדש, והשני, הוא אמירה שמתלווה למעשה הפיסי, שכוללת טקסט היסטורי, תמציתי, שמספר את סיפור שיעבוד מצרים, יציאת מצרים והבאתנו לארץ ומתוך שנתן ה' לנו את הארץ, הגענו לאפשרות להביא לבית המקדש את פירותיה. הכרת התודה והתמציתיות שיש בקטע זה, הפכה אותו להיות "לב" ההגדה של פסח המתחיל במילים : "ארמי אובד אבי וירד מצרימה"...
מדרש תנחומא קושר בין מצוות הביכורים לפסוק של תפילה שמופיע בסמוך לה ורואה בה יסוד לתקנת חכמים לשלושת התפילות שיש בכל יום. להלן הפסוק מהפרשה והמדרש בעקבותיו:
"הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם וּבָרֵךְ אֶת עַמְּךָ אֶת יִשְׂרָאֵל וְאֵת הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לָנוּ כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתֵינוּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ".
"צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום...
השקיפה ממעון קדשך... אדם יש לו עסק אצל מלכות פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך... אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל..."
המדרש מעורר אותנו לשים לב לייחודיות שיש בקישור מרחבי החיים הפשוטים למקום המקדש. אדם יורד לשדה וקוטף את ביכוריו וכבר הוא בבית המקדש עומד ומתפלל לפני ה' עליו ועל עם ישראל. מאז חורבן המקדש מהווה התפילה מעין מקדש הזמן המחליף את מקדש המקום, כמרחב אליו היומיום הפשוט מגיע לשיח פנימי של האדם עם ה' מתוך ריכוז פנימי רוחני. ייתכן שפירות הביכורים המכונים "ראשית פרי האדמה" מכוונים אותנו לראות בתפילה את ראשית הזמן. יש ספר שנקרא מועדון ה- 5 בבוקר. הוא מנסה לתרגם חכמה יהודית עתיקה, שמכוונת את ראשית הזמן לתפילה, לשפות נוספות שיש בהם ריכוז עצמי ורוחניות לפני שמתחיל השטף היומי. המדרש מוסיף לנוסח התפילה גם את שאר העם והארץ ומאפשר לאדם המתכנס פנימה גם חיבור לקהילה ולעם.
