חופית שלנו

פרשת כי תבוא – מתפללים על הבית

בהקשר של מצוות הביכורים המתוארת בפרשה אומר המדרש :

צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום

 ‏המדרש מחבר בין מצוות ביכורים, הייחודית והחד שנתית, לבין מצוות תפילה, השגרתית, הנאמרת שלוש פעמים ביום. צריך להבין מה הקשר בין שתי מצוות כל כך שונות אלה?

ניתן לומר, שנקודת החיבור היא תחושת הביתיות בבית ה'. במצוות ביכורים, אדם מצווה להכיר טובה ולחבר את השמחות הקטנות של החיים שלו לבית המקדש. במצוות תפילה, אדם מוזמן לחבר את החיים שלו, התחושות, הקשיים, הבקשות והצרכים לבורא העולם.

שתי המצוות מכוונות אותנו לתחושת ביתיות ונגישות ביחסים בין האדם לבורא.

המדרש ממשיך ומתאר את מערכת היחסים הזו בהשוואה למלך בשר ודם :

אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך ספק עושה שאלתו ספק לא עשה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רימון שביכר מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל.

בשנה האחרונה הרבינו לבקש רחמים על עמנו, ארצנו ועצמנו. ספגנו מכה קשה בתחושת הביטחון בבית. אנו מתקרבים לשנה חדשה ומתפללים שתכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה. מתפללים שהתפילות שלנו יענו ברחמים ונזכה להרגיש בטחון בבית.