חודש ניסן שהתחיל היום, מקרב אותנו אל יום ההולדת של עם ישראל. לצערנו, השנה הוא מצוין בתחושה של מתח גדול באוויר. ייתכן שהדרך ליציאה מתחושת המשבר הפוקדת אותנו, ללידה חדשה ועליית קומה, עוברת דרך לימוד עקרון חשוב מפרשת השבוע. פרשתנו הפותחת את ספר ויקרא, עוסקת בנושא הקורבנות ובתוכם בקורבן החטאת:
"וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה מֵעַם הָאָרֶץ בַּעֲשֹׂתָהּ אַחַת מִמִּצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה
וְאָשֵׁם. אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ..."
המיוחד בקורבן החטאת, הוא לקיחת אחריות. בדרך כלל, אדם מתחמק מלקחת אחריות. התורה מחנכת אותנו לקחת אחריות אפילו על שגגותינו. אפילו טעויות שנעשו בהיסח הדעת ואף אחד אחר לא נפגע, דורשות מאיתנו חשבון נפש ונכונות לשלם מחיר.
כמו בזמני מחלוקת קודמים, במישור הלאומי, כל צד בטוח בצדקתו. ממילא ברור לו שהצד השני פוגע במדינה ומאיים על שלמותה. הביטחון הזה מביא להתבצרות בעמדות ומרחיק את הפשרה. אם לרגע נתבונן מהצד ולא מתוך פוזיציה, במצב בו אנו שרויים כרגע, נראה כמה הוא מסוכן. המרחב בציבורי מתמלא בעוד ועוד שנאה ובוז כלפי הצד השני ואנו שורפים גשרים שבעתיד נצטרך לפסוע עליהם. אם נשכיל ללמוד מפרשת השבוע להתבונן פנימה, לקחת אחריות על תרומתנו למצב המסוכן ולהושיט יד מגששת לפשרה ולבניה מחודשת, נוכל להפוך את הכאבים- לצירי לידה ולבנות קומת זהות חדשה, על בסיס הטוב המשותף בחלקי החברה השונים.
שבת שלום וחודש טוב
