חופית שלנו

פרשת ויצא חתירה אל היעד או הקשבה למציאות

"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה". פרשתנו פותחת ביציאת יעקב מן הארץ למטרה כפולה, בריחה מעשו וחיפוש אשה. המדרש מתמקד במשימה השנייה:

יש שהוא הולך אצל זיווגו, ויש שזיווגו בא אצלו.

יצחק בא זיווגו אצלו, שנאמר: וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים"

יעקב הלך אצל זיווגו, שנאמר: "וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע".

ניתן להבין את המדרש כרוצה להבחין בין מצבים שבהם האיש צריך להתגמש כלפי אישתו לבין מצבים בהם האישה צריכה לעשות את התנועה ולהתגמש. אבל העובדה שבשני הפסוקים מופיעה המילה ויצא כלפי הגבר מזמינה קריאה אחרת שחורגת מתחום הזוגיות ומתייחסת להתנהלות הכללית של האדם בעולם. בכל מקרה, בו אדם רוצה להתחדש הוא נדרש לצאת מעצמו ולא להיות מקובע, אולם כאן מציע המדרש שתי דרכים שונות. האחת קשורה לקביעת יעד ועבודה מאומצת כדי להשיג את היעד, כפי שנוהג יעקב. השנייה קשורה להרפיה, פתיחות והקשבה למציאות כפי שנוהג יצחק בצאתו להתהלך בשדה.