פרשת במדבר ויום ירושלים
שירו של אמנון ריבק "כל אדם צריך מצרים", מסתיים בבית הבא:
"כל אדם צריך שתהיה לו
איזו מצרים
וירושלים
ומסע ארוך אחד
לזכור אותו לעד
בכפות הרגליים".
ספר במדבר הוא ספר מסע, החל מההכנות המרגשות והמדויקות להליכה אל ארץ ישראל, המשך בתלונות והשבר המאפיינים את תחילת הדרך, עונש הנדודים והתיקון המלווים את העם וכלה בתיאור הדור החדש שקם ומתכונן להיכנס לארץ. זאת היתה רק ראשית מכסת נדודינו. לאורך הגלויות הבאות, היתה ירושלים, המקום לשאוף אליו, מקור הגעגועים, המזמין לשאת עיניים לעתיד מלא תקווה ומאפשר להתמודד עם זמני הווה קשים מנשוא. כך, במשפט "לשנה הבאה בירושלים הבנויה", בסוף ההגדה ובסוף תפילת נעילה. כך גם בשיר, שמלווה את מסע יוצאי אתיופיה, שהתאריך כ"ח באייר, הוא יום הזיכרון הרשמי לנספים במסעם לארץ:
"עוד מעט עוד קצת, להרים עיניים
מאמץ אחרון, לפני ירושלים".
אנו, שזוכים לחיות בשלבים מתקדמים של מימוש הגעגוע, צריכים לשמור את עינינו תלויות לירושלים של מעלה, הנותנת תקווה ומשמעות.
