חופית שלנו

פרשת כי תבוא המתכון לשמחה

הפסוק בקהלת אומר על חיי האדם: "יָדַעְתִּי כִּי אֵין טוֹב בָּם כִּי אִם לִשְׂמוֹחַ וְלַעֲשׂוֹת טוֹב בְּחַיָּיו". ייתכן שניתן ללמוד מפרשתנו את המתכון לשמחה. פרשתנו פותחת בשני ציווים שקשורים זה בזה. הבאת הפירות הראשונים מהמטע לבית המקדש ונתינתם לכהן- מצוות הבאת ביכורים. ומצווה נפרדת של מקרא ביכורים, המורכב מאמירת תודה על הטוב שעשה ה' לנו בהביאו אותנו אל הארץ, בנוסף לסקירה היסטורית שמראה את נקודת הפתיחה הקשה במצרים וכמה השפע הכלכלי הנוכחי אינו מובן מאליו. הפסוק המסכם של שתי מצוות אלו הוא הפסוק הבא:

"וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ".

שני דיוקים בפסוק יכולים להיות להוביל אותנו להיות אנשים שמחים.

מי שמרגיש שכל הטוב שיש לו ניתן לו במתנה, לא לוקח את הטוב כמובן מאליו. הוא מאושר כשהוא מקבל טוב, ולא מתוסכל כשהטוב מתעכב בתחושה שמגיע לו.

הנקודה השנייה היא היכולת לשתף בטוב שלך אנשים אחרים שאין להם משלהם. שיתוף הלוי והגר בשמחה, מעניק לה משמעות עמוקה יותר. משך הזמן של השמחה מתארך מהזמן בו חולפים אדי היין, לאור העובדה שזכיתי לשמח אחרים.

אם נקפיד על הכרת הטוב ושיתוף אחרים בשמחה, היא תוכל ללוות אותנו כל החיים.