פרשת ויקהל- רחמנא ליבא בעי(=ה' רוצה את הלב)
לאחר שצווה משה על המשכן בהר סיני, פרשתנו מתארת את העברת הציווי לעם, התנדבותו להבאת החומרים ותחילת העשייה. בסיכום העשייה, בפרשה הבאה, הביטוי המוביל שחוזר על עצמו 14 פעמים הוא: "כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", ביטוי שמבטא את הדייקנות, וההתבטלות לצו הא-לוהי, אבל בפרשתנו יש דגש משלים:
"קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת...וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתו... כָּל אִישׁ וְאִשָּׁה אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם לְהָבִיא לְכָל הַמְּלָאכָה...וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל בְּצַלְאֵל וְאֶל אָהֳלִיאָב וְאֶל כָּל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה בְּלִבּוֹ כֹּל אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ".
14 פעמים מופיעה המילה לב בהקדמה לעשיית המשכן. הלב מופיע גם בהקשר לנדיבות התרומה למשכן והמוטיבציה להיות שותף בהקמתו, וגם בהקשר לחכמת הלב שבה ניחנו העוסקים במלאכה. המשכן דורש דיוק רב, אבל הבסיס שלו הוא נדבת לב ומוטיבציה. כדברי דוד לשלמה בנו בהכנתו אותו לבניית המקדש: "וְאַתָּה שְׁלֹמֹה בְנִי דַּע אֶת אֱלֹהֵי אָבִיךָ וְעָבְדֵהוּ בְּלֵב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה כִּי כָל לְבָבוֹת דּוֹרֵשׁ ה' "(דברי הימים א פרק כח, ט-י).
