חופית שלנו

פרשת תולדות תמימות מבורכת

"וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים", בתרבויות רבות המילה תם, מהווה כינוי גנאי. אומנם בתורה ובתנ"ך לא כך הוא, התמימות היא אידאל ושאיפה: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". לעומת ההתבוננות מן הצד, "מן היציע", התמימות היא היכולת לחיות את הדבר עצמו. כילדים התמימות היא טבעית לנו ואנו לא עסוקים בשאלה איך אנחנו נראים מן הצד, אבל היכולת להיות מונח לגמרי במה שאתה עושה נחלשת לאורך החיים. אנחנו מוסיפים דעת, ועמה גם מודעות למה שאנשים אחרים חושבים עלינו ומאבדים את היכולת להתמסר באופן מלא. יעקב נאלץ להתמודד עם אח קשה כמו עשו ועם חותן כמו לבן ולכן הוא לומד לפעול גם בדרכים ערמומיות, אך הבסיס האישיותי הוא בסיס של תמימות. כששומרים את התמימות כבסיס לחיים, ניתן לצאת מהבסיס למשימות נקודתיות, בעת הצורך, על מנת לשוב אליו מיד כשיתאפשר.