חג החירות
אחד ממנועי הצמיחה הגדולים ברמה אישית, הלאומית והאוניברסלית הוא בקשת החירות, כשיציאת מצרים עבור רבים היא אב טיפוס למהלך כזה. לאור זאת מתבקשת השאלה מדוע כל שנה מחדש מלווה את היציאה לחירות היפרדות מחמץ ואכילת מצה? לחמץ ולמצה מרכיבים בסיסיים דומים, קמח ומים. החמץ לא מספק להזנת הגוף דברים נוספים, אלא מעורר את החושים: המראה הריח והטעם. על ידי הפעלת החושים הוא מנסה "למכור לנו" משהו שאינו הוא עצמו. החזרה למצה היא שחרור מה"פוזה" של הלחם ושל עצמנו וחזרה לנקודת הבסיס. מי אנחנו כשלעצמנו, מה הוא הבסיס שלנו? דווקא משום כך כדאי לשים לב שהחירות לא מתחילה באכילת המצה, אלא ביכולת לבער את החמץ. מי שלא יודע להגיד מה חיצוני לו, מה מיותר ומשני, מי שלא מסוגל לבחור להימנע , לא יהיה מסוגל להגיד מה הוא כן ולהגיע לחירות.
חג שמח וכשר חג של היפרדות מחמץ וחירות של בחירה במצה.
