חופית שלנו

פרשת משפטים- אנשים, לא מלאכים

מרום גובהו של מעמד הר סיני מגיעה התורה מהר מאד לפרשת משפטים והעיסוק הסיזיפי ביחס לעבדים ושפחות, חבלות, דיני נזיקין, טיפול באבדות וגניבות, היחס לגר ולמערכת המשפט. לא ניתן לנו זמן רב להתרפק על אוויר הפסגות וכבר נחתנו למציאות החיים העגומה, עם כל העוולות, הרשלנויות והזדונות שבה. ניתן להציע לכך שני הסברים:

האחד(מובא על ידי אהרון ברט) מדגיש את היות בני האדם בעלי יצרים. היהדות לא מוחקת את היצר, באשר יש לו תפקיד חשוב, אבל היא גם לא מתעלמת ממנו. היא לא מסתפקת בניסוח של ערכים כלליים, מתוך הנחה שהאדם יגיע לשם לבדו. תפקידן של המצוות המרובות, הוא לאמן את האדם לשלוט ביצריו ולהשתמש בהם באופן מדויק.

ההסבר השני עולה מדברי הרבי מקוצק על הפסוק "וְאַנְשֵׁי קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי", שמופיע בפרשה: "שאין מחסור לה' (ב)מלאכי עליון שרפים וחיות הקודש, רק שמתאוה לקדושת אנשים". לה' יש די מלאכים רוחניים וקדושים בשמיים, מטרת התורה היא לאפשר לקדושה להופיע בחול.

התורה רואה ביכולת לחיות את חיי החומר באופן ערכי, את תכלית הבריאה. בריאת "עולם" שמצליח ל"העלים" את הרוח, ובכל זאת מתוך בחירה ועבודה של עם ישראל הרוח שבה ומופיעה גם בחומר בתור צו מצפוני, מדויק ומוסרי.