פרשת חיי שרה- השראה לחיים
"וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָה."
בפרשתנו אנו פוגשים את הבכי השני בתורה, אבל בניגוד לבכי הראשון שהיה ספונטאני, זהו בכי שמתעורר על ידי הספד. עצם האזכור שלו בתורה מדגיש שזהו בכי שנדרש לחיים ולא למתים שאינם עוד ולכן אנו צריכים לעורר את הלב וליזום אותו. בניסוח אחר אומרים חז"ל: "כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו".
יש חשיבות לעצור את מרוצת החיים ולהספיד ולבכות על האדם הכשר, כי בכך אנחנו הופכים אותו למקור השראה עבורנו. נשמתו ממשיכה להופיע, דרך מה שאנו לומדים ממנו ומיישמים.
אחד מהאתגרים איתם אנו מתמודדים באסון הנורא שפקד אותנו ,הוא שמספר הנופלים כל כך גדול, שקשה להתעכב להספיד ולבכות כל אישיות בפני עצמה. אני רואה חשיבות לפגוש כל פעם סיפור על אדם אחד, על חייו המיוחדים, על גבורתו. בעייני זו אחת הדרכים לבנות חוסן, כשאנו מבינים לאיזה עם אנחנו שייכים.
השבוע זכיתי לפגוש משהו מרגש מהעוצמות האלה גם מחוץ לעם שלנו, אצל מי שכרת אתנו ברית חיים. שמעתי את דבריו של סגן אלוף סלמאן חבקה על החובה לפעול מתוך אחדות. שמעתי מחייליו שנהג להביא בפניהם בכל שבוע משהו מפרשת השבוע, כי הבין שממנה אנו שואבים את כוחנו, והחלטתי להגיע ליאנוח שבגליל המערבי, כדי לנחם את משפחתו. גיליתי שם תעצומות מרגשות, הרגשתי את הכבוד שהם רוחשים לו ואת ההערכה שיש להם לכל יהודי שהגיע לנחם. אלו מקומות שנותנים כח ותקווה לא רק לשעת הלחימה, אלא לבנייה החדשה שנצטרך לבנות אחרי שתסתיים.
