חופית שלנו

פרשת פנחס- על הפרדת רשויות איזונים ובלמים.

פרשתנו עוסקת בהכנה להחלפת ההנהגה. משה מתבשר על סיום תפקידו ומבקש שה' יבחר מנהיג ראוי להחליפו. מתוך דיוק בהבדל בין בקשת משה לביצוע של ה', ניתן ללמוד משהו חשוב על הפרדת הרשויות, איזונים ובלמים בהנהגה:

יִפְקֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם וְלֹא תִהְיֶה עֲדַת ה' כַּצֹּאן אֲשֶׁר אֵין לָהֶם רֹעֶה: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ אֶת יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ וְסָמַכְתָּ אֶת יָדְךָ עָלָיו: וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל הָעֵדָה וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה' עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה:

משה מתאר את תפקיד המנהיג כמי שמוציא ומביא את העם. על פי רוב המפרשים כוונתו להוביל את העם למלחמה. ה' מגדיר אחרת. מי ש"על פיו יצאו ועל פיו יבואו" הוא הכהן הגדול, אלעזר, באותה תקופה, והמנהיג רק מגיש לפניו את השאלה. ניתן לראות כאן איזון לכוחו של המלך על ידי הצורך להכריע בסיוע הכהן הגדול שאמון על התחום הרוחני. חז"ל אף הוסיפו בלם נוסף ולמדו מהמילים "וכל העדה" שבסוף הפסוק, שיציאה למלחמת רשות(מלחמת יש ברירה) דורשת גם החלטה של הסנהדרין- הרשות השופטת.