פרשת אמור- ספירה משותפת
אנחנו כחברה, עסוקים בשנה האחרונה בספירה קולקטיבית, ספירה של ימים של כאב בלא אחיותינו ואחינו החטופים.
אנו מייחלים ומתפללים להצלתם המהירה מידי שוביהם האכזריים, אבל לא יודעים לקצוב את מועד סיום הספירה.
במקרים בהם מועד הסיום ידוע, הספירה היא בדרך כלל, ספירה לאחור.
בפרשתנו אנו פוגשים בספירת העומר המחברת, בכל שנה, בין ראשית קציר שעורים לראשית קציר חיטים- עיקר מאכל האדם. מחברת בין לידתנו כעם ביציאת מצרים לקבלתנו את ייעודנו בחג מתן תורה:
"וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה' ".
כשם שילדים סופרים לאחור את "ספירת הגומר", לחופש הגדול, כך היינו מצפים שהתורה תספור לאחור את ההתקרבות למתן תורה ובכך תדגיש כמה התרגשות יש בנו לקראת מציאת ייעודנו כעם.
בכל זאת, בוחרת התורה שהספירה תהיה ספירה מתגברת ולא ספירה לאחור. בכך מדגישה התורה את חשיבות הדרך, בנייה של קומה אחר קומה, תשומת לב למה שיש ולא רק למה שחסר, התקדמות תוך עיכול מדרגה אחר מדרגה.
תהליכיות שכזו, תקדם אותנו בע"ה להיות ראויים לתורה מתחדשת, לבניית ייעוד משותף לחברה רבת מחלוקות ורבת עוצמות כשלנו.
