השבוע , טליה וויס הלכה לעולמה. כדרכה בחיים, כך היא פרשה גם למנוחת עולמים. בשקט ובצנעה כשממטרים קלים ושמיים אפורים מלווים את ארונה בשביל המוליך לתחנה ממנה אין חזרה.
טליה נולדה וגדלה בחופית אחותו הקטנה של רוני. בעשרים ושלוש השנים האחרונות טליה שירתה בנאמנות את הקהילה הקטנה של חופית והיתה חלק מהצוות המצומצם של ועד הישוב. בתחילה עבדה טליה כספרנית בספרית חופית, וזאת עד לסגירת הספריה ב קיץ 2010. שם, בין מדפי הספרים במקלט ברחוב מורד הים, ניהלה טליה עולם שלם ונדמה היה שתמיד ידעה להמליץ על ספר ולמצוא כל מילה ומשפט שאי פעם נכתבו. במקביל לספריה עבדה טליה גם כמחלקת הדואר בישוב. עבודה אותה ביצעה במסירות ובנאמנות עד שאושפזה בנובמבר האחרון. מבין חרכי תיבות הדואר דאגה טליה לקשר של הישוב עם העולם, למכתבים ולגלויות. וכך, גם כשכבר היה לה קשה ונדמה היה לא פעם שגופה יכריע אותה, טליה הקפידה להגיע לעבודה. "אנשים חייבים לקבל את הדואר שלהם" היא תמיד נהגה לומר בשקט כששיעול חרישי חותם את משפטה.
עכשיו טליה איננה.
ורק המילים מעידות על הריק שנותר.
יהי זכרה ברוך,
ועד חופית .
