כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה':...עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח: ( ויקרא ב יא,יג) אסור היה להקריב על המזבח חמץ ופירות (דבש המוזכר בפסוק הוא דבש הפירות) משום שהם מייצגים יופי חיצוני בן חלוף. הפרי ירקיב והלחם התפוח יתקלקל, בעוד שהמצה תחזיק מעמד. על דרך החיוב, אנו מצווים להוסיף מלח לכל קורבן כמייצג את הנצחיות והעמידות. ניתן להשליך מכאן על כלל עשיית האדם ולומר שהחלקים המשמעותיים אינם החלקים ש"מצטלמים טוב", וחולפים כלעומת שבאו, אלא התחומים בהם האדם מסוגל להתמיד ולהתקדם לאורך זמן. הרבה אחרי שתחלוף ההתאהבות הרומנטית תמשיך ברית האהבה ועבודתה. שבת שלום .