פרשת כי תבוא
פרשתנו פותחת בשתי פרשיות, הכוללות מעשה מצווה ואמירה שהיא מצוה, הלא הן פרשת הביכורים ומקרא ביכורים ופרשת מעשרות ווידוי מעשרות. בשתיהן יחד מופיעות הטיות המילים ארץ ואדמה תשע פעמים ואילו המילה שמים פעם אחת. הארץ והאדמה נותנות בסיס מוצק והכרחי לעולם רוחני וערטילאי. אין ספק שלאחר ארבעים, או אלפיים, שנות נדודים, יש להן תפקיד חשוב בהשבת הבריאות והטבעיות לחיים. אומנם הן מכילות בתוכן, גם את הסכנה של שקיעה בארציות. ניתן להבין, שפרשות אלו מציעות שתי דרכים הכרחיות כדי לזכות להיות מחובר לשמים מבלי לשקוע בארציות, או בניסוח יותר מודרני, כיצד למנוע מהצלחה כלכלית ל"עלות לך לראש". הראשונה, היא להכיר תודה לה' על העבר ועל ההווה: "וַיּוֹצִאֵנוּ ה' מִמִּצְרַיִם...
וַיְבִאֵנוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וַיִּתֶּן לָנוּ אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה'". השנייה היא לדאוג לחלק את הטוב עם אנשים שלא שפר עליהם גורלם, ולא להישאר אטום בתוך עצמי:" וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה וְאָכְלוּ בִשְׁעָרֶיךָ וְשָׂבֵעוּ ". בדרכים אלו ניתן לחבר את הארץ לשמים.
