פרשת יתרו - שורשים עמוקים
"כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".
המובן הפשוט של הפסוק מעניק שכר של אריכות ימים למי שעומד במשימה המאתגרת והחשובה של כיבוד הורים. היא מאתגרת, כי לעולם אין אפשרות להחזיר להורים את כל מה שקבלנו מהם. שמעתי פעם מאחד מרבותי, הרב דב זינגר, בשם אביו, שהורים אינם יכולים לצפות לקבל מילדיהם בחזרה את כל מה שנתנו להם, אלא לקוות, שהילדים יהיו הורים כאלה עבור ילדיהם.
ישנה דרך לדרוש את החלק השני של הפסוק כאריכות ימים לא רק לעתיד, אלא גם לעבר: אני נוהג להסביר לבני המצווה שלקבל אחריות על החיים בגיל 13 זה קצת מוקדם ולא מומלץ לעשות זאת בלי ליווי של ההורים. כשנער עומד בעמדה לא מכבדת כלפי הוריו, חלילה, הוא מנתק את עצמו מהם ומניסיון החיים העשיר, ממנו הם יכולים להעניק לו. כשהוא מכבד את הוריו, שואל לדעתם ומתייעץ איתם, הוא פותח את הדלת בפני ניסיון חייהם העשיר, לומד מהצלחותיהם ומכישלונותיהם ומאריך את ימיו על ידי כל שנות הניסיון שלהם.
במובן מסוים, התהליך שעוברים בני ובנות המצווה לקראת אירוע המצווה שלהם, נועד לאפשר להם לפתח את הכבוד למסורת ובכך לאפשר חיבור לאריכות ימים של אלפי שנים.
"כי האדם עץ השדה" - בדומה לעץ, אנו יכולים לפתח שורשי עומק, המייצבים אותנו כשנושבות רוחות חזקות וגם מאפשרים לנו לינוק מים מעומקים גדולים באדמה, גם בזמנים בהם פני השטח יבשים.
שבת שלום וטו בשבט שמח משפחת סטולוביץ
