חופית שלנו

חג הסוכות- בטחון וחיבוק

הישיבה בסוכה דורשת מודעות. אנו נדרשים להיות מסוגלים לחוש בסוכה את מה שחשו אבותינו ביציאת מצרים:

"בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת. לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי. אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם".

יש שתי תשובות מנוגדות לשאלה מה הן אותן סוכות. התנאים ומפרשי המקרא נחלקו האם מדובר בסוכות ממש- מבנה ארעי המתאים לנדידה ופרוק במדבר, או בענני הכבוד שליוו את בני ישראל במדבר והיוו מעין חיבוק א-לוהי של הגנה והשראת שכינה.  

 מכך נגזרות שתי חוויות שונות לחג הסוכות גם לאחר הכניסה לארץ. כיוון אחד הוא, עזיבת הבית, המקום הבטוח, בזמן האסיף ותחושת העוצמה הכלכלית הנצברת, לטובת מבנה רעוע, המשווה את תנאי העשיר והעני, כדי לאזן את תחושת "כוחי ועוצם ידי". כיוון שני הוא שבסוכה המכונה- "צל האמונה", אנחנו מרגישים בטוחים ומוגנים בחיבוק של ה', מלווים באבות האומה האושפיזין.

נראה שדרכו של המאמין דורשת את היכולת לנוע בין שתי האפשרויות. להיות מוכן להרגיש את היציאה מהמוכר והויתור על הביטחון הגשמי ומצד שני, להרגיש את הליווי והחיבוק של האמונה.

חג שמח