פרשת דברים- שלושה נתנבאו בלשון איכה משה, ישעיה וירמיהו
אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם. הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם". פסוקים תמימים למראה אלה, מגיעים אחרי שמשה מברך את התרבות וגודל העם. הוא מצהיר שאינו יכול לעמוד לבדו במשימת השיפוט של העם ומקים את מערכת המשפט. אולם מנהג ידוע בקהילות אשכנז הוא, לקרוא את הפסוק הראשון הפותח במילה "איכה" במנגינה של מגילת איכה , אותה נקרא השבוע ביום רביעי ובכל ליל תשעה באב.
מדוע מקשר המנהג בין הפרטת מערכת המשפט לבין חורבן ירושלים והמקדש? ניתן לאמר שלמרות שהרחבת מעגל השיפוט ושיתוף נציגי העם באחריות על החברה, הוא מהלך הכרחי, הוא מכיל בתוכו את פוטנציאל הסיאוב של המערכת. המעבר ממשה, "איש הא-לוהים" הצנוע והמסור, ל"אנשים", רבים ואנושיים, בהכרח יביא לחוסר דיוק שבטווח הארוך עשוי להתפתל לסטייה של ממש כפי שבא לידי ביטוי בהפטרה שנקרא השבת, מספר ישעיהו:
"אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים. כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים סָבְאֵךְ מָהוּל בַּמָּיִם. שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם". בהעדר ייעודה של ירושלים כעיר הצדק, החורבן עליו מקונן ירמיהו הוא בלתי נמנע: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם"... הדרך לגאולתנו השלמה עוברת, גם היא, דרך תיקון העוול במשפט: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה". יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור, אבל המטרה כבר ידועה.
