חופית שלנו

פרשת כי תצא ברכת העני וברכת ה'

בפרשתנו מופיעות מצוות  רבות, אך לשתיים מהן מאפיין ייחודי. בדרך ככל מעודדת התורה את עשייתנו/הימנעותנו מצד הטוב או הרע שיש במעשה עצמו ולעיתים מוסיפה עידוד של שכר ועונש. לעומת זאת ברצף הפסוקים הבאים משלבת התורה את התייחסות ה' בהתייחסות הזולת:

"וְאִם אִישׁ עָנִי הוּא לֹא תִשְׁכַּב בַּעֲבֹטוֹ. הָשֵׁב תָּשִׁיב לוֹ אֶת הַעֲבוֹט כְּבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ וְשָׁכַב בְּשַׂלְמָתוֹ וּבֵרֲכֶךָּ וּלְךָ תִּהְיֶה צְדָקָה לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ. לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא."

נראה שהתורה רוצה ללמדנו שני דברים. האחד מופיע במשנה במסכת אבות בשם רבי חנינא בן דוסא: "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו." זאת אומרת, ש"צדקה תהיה לך" בהחזירך משכון הנדרש לעני, בכל מקרה, אבל מעלה יתרה נודעת לכך שהעני עצמו מברך אותך. בדומה לכך, חטא יהיה בך אם תעשוק שכר שכיר, בכל מקרה, אבל קריאות המצוקה שלו, בשל הימנעותך מלשלם, ירעו את מצבך. יחס הבריות אליך משפיע גם על יחס ה' אליך. הנושא השני, הוא הדגש המיוחד בשתי מצוות אלו, מהן עולה שה' קשוב ביותר לחלקים המוחלשים בחברה, העני והגר. ברכתם למיטיבים להם וקריאת מצוקתם מפני המרעים, חשובה בעיני ה' ומשפיעה על התייחסותו, עד כדי הפיכתם להיות נימוק להקפדה על המצוות.