פרשת כי תשא- התמודדות עם הקורונה
פרשתנו פותח בנושא של מיפקד בני ישראל: "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם." מן הפסוקים עולה איסור לפקוד את העם באופן רגיל וחשש שמיפקד יוביל למגפה. לעומת זאת מוצגת הדרך כיצד לקיים את המיפקד בצורה מותרת, על ידי נתינת מחצית השקל, בידי כל אנשי העם וספירת חצאי השקלים.
בביאור הדברים, ניתן לאמר, שמיפקד, מייצר תחושה של כח, הוא מבטא עוצמה צבאית אנושית שחשה שכוחה הוא בכמותה. היהדות אינה דוגלת בכך. מאז ומעולם היינו מיעוט: "לֹא מֵרֻבְּכֶם מִכָּל הָעַמִּים חָשַׁק ה' בָּכֶם וַיִּבְחַר בָּכֶם כִּי אַתֶּם הַמְעַט מִכָּל הָעַמִּים." הדרך הנכונה להיספר היא דרך הנתינה שלנו/ דרך התרומה שלנו. כוחנו לא בכמותנו אלא ביכולות "תיקון העולם" שלנו, ואת העשייה הזו למען האחר ראוי למדוד.
אין כמו מגפה עולמית לגרום לנו לזנוח את תחושת הגדלות שלנו. לשם כך, די להתבונן בעולם הכלכלה או הספורט והבידור מתערער ודבק בעיקרון "העיקר הבריאות" . ייתכן שמיזמים כמו "סיירת הקורונה", מתנדבים שדואגים למשפחות המבודדות ומתרגמים את החרדה העולמית לעשייה למען הכלל הם הדרך להתמודד עם המשבר ברמה הקהילתית. "וְנָתְנוּ... וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף"
