פרשת קדושים ויום השואה
"וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". הגר בפסוקים אלו מייצג את החלק המוחלש בחברה, את מי שאין לו גב תומך, כלכלי ורגשי, כמו לכל אזרח אחר.
בשלב ראשון אנו מצווים להימנע מלנצל את חולשתו. ברמה גבוהה יותר אנו מצווים להעניק לו שוויון ולבסוף אנו מצווים לאהוב אותו, כמו שאנו אוהבים את עצמנו.
זו דרישה גבוהה המחייבת התעלות מעל הטבע האנוכי שלנו, אך הפסוק מציין, מתוך מה נשאב את הכוחות לכך. אנו אומה שנוצרה בכור ההיתוך של שיעבוד מצרים, על בשרנו חווינו הדרה והתעללות, לא ייתכן שנאפשר לעצמנו יחס כזה לאחרים.
כראשית דרכנו, כך אחרית גלותנו. קמנו מתוך האפר, והקמנו מדינה. הצו המוסרי שלה, ביחס לגר ולחלש בחברה, לא יכול שלא להיות מושפע מהגזענות וההתעללות שחווינו לאורך כל הגלות ובמכפלות אדירות בזמן השואה. דווקא מי שהושפל והודר כזר, נתבע לאהוב ולדאוג לזרים בחברה, בה הוא החזק.
