פרשות תזריע מצורע- לשמחתנו, איננו מושלמים
מחלת הצרעת המתוארת בפרשה, אינה מחלה גופנית רגילה , הדורשת הליכה לרופא, אלא נובעת מפגם רוחני, שעיקרו דיבור "לשון הרע" על הזולת. לכן כל תהליך האבחון והטיפול, לא מתנהל ע"י רופא, אלא ע"י כהן: "אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ ... לְנֶגַע צָרָעַת, וְהוּבָא אֶל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אוֹ אֶל אַחַד מִבָּנָיו הַכֹּהֲנִים". הדגשת מרכזיותה של הפניה לכהן יכולה להיות מובנת באופן הבא:
כבר משחר הבריאה נטבעו בנו חסרונות. הטבעתם בנו מחייבת אותנו להיות בקשרים חברתיים כדי לפצות עליהם. כך המפגש בין אדם לחוה נובע מהחיסרון שביטויו : "לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו" ובאופן מעשי מתואר ע"י יצירת חסרון הצלע אצל אדם, שמאפשר את יצירת חוה. ניתן להכליל ולאמר שהחסרונות שיש בבני אדם, הם התשתית המחייבת יצירת קשרים חברתיים. המדבר לשון הרע על חברו מהפך את תכליתו של החיסרון. במקום שהוא ישמש ככלי לייצר חיבור חברתי, הוא מנוצל ע"י אדם שמבליט את חסרונו של האחר, כדי להרחיק אותו מהחברה ולקדם את עצמו. תהליך התיקון לדובר לשון הרע הוא, הזדקקותו לכהן כדי לטפל בחסרון שלו. כך יילמד שזיהוי חיסרון אצל האחר, אמור להוביל אותו להושיט עזרה ולהתחבר ולא להעצים את החיסרון של הזולת ולהתנכר.
