פרשת חיי שרה – זקן או בא בימים
"וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" ההסבר פשוט לפסוק הוא תקבולת כשהמילה ימים פרושה שנים, כמו במקומות רבים בתורה, והמילה בא היא בלשון עבר. אולם כבר המדרש מבקש מאתנו לראות בפסוק שתי תכונות שונות ובדרך כלל מנוגדות: "יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בא בימים, בימים ואינו בזקנה, אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה".
אפשר להתייחס לזיקנה כמבטאת יחידה אחת ארוכה ולימים כריבוי פרטים. לפי אפשרות זו, אברהם לא רק חי הרבה זמן, אלא ניצל כל רגע בחייו. מתאים הדבר לאברהם המחנך את העולם כולו לעבור מאמונה בריבוי אלים מתפרטים לאמונה באחד הכולל את כולם. כך גם חייו מאגדים את כל הפרטים לתכלית אחת והופכים אותם לבעלי ערך.
אפשרות נוספת היא להתייחס למילה "בא" לא בלשון עבר, אלא בהווה מתמשך- הולך ובא בימים. לפי זה ההדגשה היא שאברהם לא מתיישן בגלל זקנתו אלא תמיד מתחדש. כל יום, כל מפגש, כל לימוד, הוא כמו מישהו מפתיע שרק הגיע. לפי זה אברהם מאופיין כמי שמצליח לא רק לחדש חידוש אחד בעולם, של אמונה בא-ל אחד ואז לשקוע בנוסטלגיה, אלא לחדש ולהתחדש בכל יום ובכל רגע.
