פרשת שמות בזכות נשים צדקניות וחכמות נגאלו ישראל ממצרים
בפרק הראשון של פרשתנו מתואר השיעבוד הקשה וגזירת המתת הבנים הנולדים במצרים, ולעומתם המשך צמיחת העם:" וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"... חז"ל מתארים לנו שמאחורי הצמיחה הגדולה בילודה, יש, לצד הסיוע הא-לוהי, לא מעט עשייה אנושית, או ליתר דיוק נשית. הגברים איבדו את הרצון ללדת ילדים והנשים באמונתן בחיים ובמבטן האופטימי שידלו אותם לכך.
המאמץ הנשי האנושי הזה, בא לידי ביטוי, גם בפרק הבא: "וְלֹא יָכְלָה עוֹד הַצְּפִינוֹ וַתִּקַּח לוֹ תֵּבַת גֹּמֶא וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר וּבַזָּפֶת וַתָּשֶׂם בָּהּ אֶת הַיֶּלֶד וַתָּשֶׂם בַּסּוּף עַל שְׂפַת הַיְאֹר. וַתֵּתַצַּב אֲחֹתוֹ מֵרָחֹק לְדֵעָה מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ. וַתִּפְתַּח וַתִּרְאֵהוּ אֶת הַיֶּלֶד וְהִנֵּה נַעַר בֹּכֶה וַתַּחְמֹל עָלָיו וַתֹּאמֶר מִיַּלְדֵי הָעִבְרִים זֶה. וַתֹּאמֶר אֲחֹתוֹ אֶל בַּת פַּרְעֹה הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת וְתֵינִק לָךְ אֶת הַיָּלֶד".
אין כאן הפקרה של משה על היאור ויהיה אשר יהיה, אלא תוכנית גאונית ומורכבת שמשאירה מעט מאד ליד הגורל: התיבה לא מונחת בזרם הנהר אלא בסוף על שפת היאור. המיקום נבחר בדיוק רב, כמקום הקבוע, בו באה בת פרעה לרחוץ לבדה. האישיות נבחרה, כאישיות היחידה שיש בה מספיק רוך וחמלה נשית עם מספיק עוצמה להתנגד לגזירת אביה, פרעה. התזמון נבחר, כזמן שבו היא לבדה בלא מלוויה ובלא בגדי השרד שלה והיא בשיא אנושיותה. אופן המפגש נבחר, על ידי תיבה סגורה שבפתיחתה יצוו פני משה ובכיו את בת פרעה לעשות את הדבר הנכון ולהושיעו. לבסוף, מרים האחות שמלווה את כל התהליך ומוודאית שמשה יגיע חזרה לביתו עם אישור ומימון מלכותי לפחות לתקופת ההנקה. עדיין יש צורך להאמין ביכולת של בת פרעה לקבל החלטה כל כך אמיצה, נגד גזירת אביה ולהתפלל שהכל יעבוד, אבל שוב נעשה כאן שילוב ראוי בין עשיה אנושית מדוקדקת לבין הציפיה לברכת שמים, כמו בפרק הראשון.
