פרשת משפטים הציווי על השמיטה
אנו נמצאים כעת בעיצומה של שנת שמיטה וקוראים השבת את הפסוקים הראשונים בתורה שעוסקים בה: "וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ: וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ..." מדוע מתוארות שתי פעולות השמטה ונטישה?
לפי ההקבלה בין הפסוקים (כך מסביר הרמב"ן) השמיטה היא ההרפיה מזריעת הארץ והנטישה היא נטישת התבואה שגדלה מאליה כדי שיוכלו לאכול ממנה האביונים וחיות השדה. ניתן להבין שבהרפיה מעיבוד האדמה יש רווח כפול, מצד האדם ומצד יחסו אל האדמה. האדם נוטה להגדיר את עצמו דרך עבודתו. פעמים רבות, עבודת האדם היא מרכיב חשוב בחייו, אבל הזהות בין האדם לבין עבודתו יוצרת צמצום של האדם. שנת שבתון מאפשרת לאדם לנתק את הזהות המקטינה הזו, ולפתח חלקים רחבים יותר באישיותו. מצד היחס לאדמה, הציווי להפסיק את ניצולה, מרסן את תחושת הבעלות של האדם על האדמה ומשיב לאדם את הכבוד לטבע ולבוראו.
נטישת התבואה, מאפשרת לעניים לגשת ולקחת מהשדה בעצמם, בלי שהבעלים יתנו להם מהתבואה, תוך תחושת עליונות. הם קוצרים לעצמם בשנה זו בדיוק כבעלי השדה בשש השנים האחרות ובכך זוכים גם לתבואה וגם לכבוד העצמי.
