פרשת ראה- סוף לא סופי
״בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״.
״בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת״.
פסוק זה מונה לדעת רוב המפרשים איסור לנקוט פעולות של פגיעה עצמית, בעת שמתאבלים על המת ומנמק זאת בכך שאנו בנים לה׳. המפרשים נחלקו מה טעם האיסור וכיצד הוא קשור להיותנו בנים לה׳.
רש״י רואה את הבעיה בתוצאה- לא ראוי שיהיה מראיהם של בני המלך, מראה מושחת ולכן אנו צריכים להימנע מפגיעה עצמית.
רבי אברהם אבן עזרא רואה את הבעיה במוטיבציה לפגיעה העצמית. לפי דבריו, פגיעה עצמית, מבטאת חוסר מוכנות לקבל את המציאות. כשם שבן יודע שמעשיו של אביו הם תמיד לטובתו, כך אנו צריכים לדעת לקבל פטירה של קרוב כשהיא באה מיד אבינו שבשמים.
הרמב״ן הולך בדרך שלישית, גם היא קשורה למוטיבציה לפגיעה, אבל החידוש בה, הוא היחס הראוי למוות. ״בניו של מקום״ יודעים שהמוות אינו ״סוף הסיפור״, הוא הסוף לחיים הגשמיים ואילו הנפש נשארת. הם יודעים לראות בנפש הנשארת את העיקר ולכן צערם על אובדן הגוף אינו מוחלט והרסני.
רש״י רואה את הבעיה בתוצאה- לא ראוי שיהיה מראיהם של בני המלך, מראה מושחת ולכן אנו צריכים להימנע מפגיעה עצמית.
רבי אברהם אבן עזרא רואה את הבעיה במוטיבציה לפגיעה העצמית. לפי דבריו, פגיעה עצמית, מבטאת חוסר מוכנות לקבל את המציאות. כשם שבן יודע שמעשיו של אביו הם תמיד לטובתו, כך אנו צריכים לדעת לקבל פטירה של קרוב כשהיא באה מיד אבינו שבשמים.
הרמב״ן הולך בדרך שלישית, גם היא קשורה למוטיבציה לפגיעה, אבל החידוש בה, הוא היחס הראוי למוות. ״בניו של מקום״ יודעים שהמוות אינו ״סוף הסיפור״, הוא הסוף לחיים הגשמיים ואילו הנפש נשארת. הם יודעים לראות בנפש הנשארת את העיקר ולכן צערם על אובדן הגוף אינו מוחלט והרסני.
