פרשת חקת- "וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ"
בפרשתנו מתואר צערם של ישראל על מות אהרון במילים הבאות: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל". בפסוק מאד מודגשת הכלליות של האבל על אהרון, לעומת זאת אצל משה לא נאמר כך, אלא: "וַיִּבְכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב שְׁלֹשִׁים יוֹם". חז"ל במדרש, התעכבו על השוני והסבירו אותו בשתי דרכים, הקשורות זו לזו.
האחת היא, שמשה היה איש של דין ואהרון היה איש של פשרה ולכן היה אהוד יותר.
השנייה היא, שאהרון היה רודף שלום ודואג להשכין שלום בין בני אדם מסוכסכים.
מתאר המדרש שכשהיה שומע ששני אנשים מסוכסכים, היה הולך לאחד מהם ואומר לו: "בדיוק פגשתי את פלוני, שאמר לי שהוא ממש בצער מזה שהוא רב אתך וביקש ממני לפייס אותך", וכך היה מסיר כל השנאה מליבו. כך היה עושה גם לאדם השני, וכשהיו נפגשים מיד היו משלימים זה עם זה. היציאה מבית הדין לפגוש את האנשים ולדאוג לקרבם גורמת לאהבה הגדולה כלפיו.
בשתי הדרכים אהרון מציב את ערך השלום בראש סדר העדיפויות. פעם על פני ערך הצדק, בהעדיפו פשרה, ופעם על פני ערך האמת, בהעדיפו לשקר לשני הצדדים כדי להביא לפיוס.
אהרון זוכה לפופולאריות רבה יותר מאחיו. הוא יוצא ממגדל השן ופוגש את העם "בשטח". הוא דואג שאף אחד לא יוותר מחוץ למעגל. משה, לעומת זאת, מחזיק עבורנו את מרכז המעגל. בהיעדר מנהיגות ששומרת על האמת והצדק אנו עשויים לאבד את עמוד השדרה ולסבול מגמישות יתר.
השילוב בין "משה אמת ותורתו אמת" ו"יקוב הדין את ההר",
לבין "הוי מתלמדיו של אהרון אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן
לתורה", הוא שילוב מנצח.
