חופית שלנו

פרשת צו  

בתחילת הפרשה מופיע הפסוק הבא: "וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר". פירוש: לאחר שהקורבנות התאכלו על המזבח כל הלילה, מוציא הכהן את הדשן אל מחוץ למחנה לאחר שהחליף בגדים. את הדגשת החלפת הבגדים מסביר רש"י במילים הבאות: "אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו" . מעניין לראות, שדווקא בפרשה שנקראת "צו", ומפרטת את תהליך הכנסת הכוהנים לתפקידם במשכן, יוצרת התורה מרחב שאינו חובה אלא "רשות". ייתכן שהמרחב, לא הוגדר על ידי התורה כחוק, כדי לפתח בנו כוחות של חשיבה עצמאית ודרך ארץ.