פרשת בראשית- מה הפסדנו על ידי האכילה מעץ הדעת?
בפרשת בראשית אנו קוראים על חטא האכילה מעץ הדעת ועל עונש הגלות מגן עדן שבא בעקבותיו. קשה לנו לדמיין את העולם שלפני הדעת, הנובעת מהאכילה מהעץ ומתוך קשה להבין מה הפסדנו. דווקא הרווח נראה ברור, הדעת כמו המדע מאפשרת לנו להגיע להבנה בהירה של עצמנו ושל הטבע, לשלול הבנות מוטעות ונבערות ולפתח את העולם, הרפואה ואיכות החיים. התמודדות עם מגיפה עולמית יכולה להיות דוגמא, בפרט כשנזכרים באופנים בהם הואשמו יהודים בגרימת והפצת המגפות, משהתברר שאחוזי התמותה שלהם נמוכים יותר (בשל היגיינה הקשורה לנטילת ידיים).
ההתפתחות המדעית משפרת את עולמנו ושובה את ליבנו, אך האם ניתן להעלות על הדעת מה הפסדנו ומתוך כך לנסות למצוא את גן העדן האבוד ואת היכולות שנלוו אליו בתוכנו? ניתן לראות את המדע כזרקור שמאיר תא שטח מסוים. בכך הוא מאפשר ראיה חדה ומדויקת של כל המרחב אותו הוא מאיר, אך בד בבד ההוא מסנוור ועל ידי כך מחליש את יכולת הראיה מחוץ למרחב המואר. הבהירות שהמדע יוצר בתחומים מסוימים מכהה את היכולות שלנו במרחבים אחרים. האינטואיציות שלנו נחלשות, חלקים במרחב הנפשי ניזוקים, הדמיון והרגשות שלנו מתכהים. כדי לפתח אזורים אלו נדרשת תחילה הבנה של קוצר ידו של המדע ואחר כך השקעה בפיתוח התחומים הנוספים. חלקים ממצוות התורה, מכוונים אותנו להשלמות בתחומים החסרים, אולי נזכה להתמלא מהם בסבב החדש של לימוד התורה שהתחלנו השבוע.
