חופית שלנו

פרשת כי תצא- א-להים נמצא בפרטים הקטנים

בפרשת השבוע מופיעה דרישה ובעקבותיה הנימוק הבא:

"כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ".

מסקרן לגלות, מה היא הדרישה שנימוקה כל כך נשגב, שהתורה תולה בה את קדושת המחנה ואת הזכות לניצחון בקרב?

באופן מפתיע ,התשובה נראית כמו דרישה בסיסית להיגיינה, ייחוד מקום לעשיית צרכים מחוץ למחנה ודאגה לפק"ל אישי הכולל את חפירה, כדי לכסות את הצרכים:

"וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ".

נראה שהתורה רוצה להדגיש, שהמשימה הלאומית בכלל, ומשימה מלחמתית, המעוררת את האינסטינקטים החייתיים, בפרט, אינם סותרים את הקומה האנושית הבסיסית הכוללת היגיינה ומוסר אישי. מחשבה על מיקוד במשימה הכללית החשובה, כמוחק את הצורך בתשומת לב לפרטים הקטנים, אינה נכונה בעיני התורה, הביטוי- 'א-להים נמצא בפרטים הקטנים', מראה שהדרישה התורנית המוסרית והאישית היא כוללת ובלתי מתפשרת.