פרשת ויצא אבני המקום
יעקב עוזב לבדו את בית הוריו והולך חרנה. מהלך הפוך לזה שעשו סבו וסבתו, אברהם ושרה. מהלך הפוך, למהלך שעשתה אמו, רבקה. הוא יוצא בעצמו מהארץ, שעליה נשבע ה' כי יתננה לזרע אבותיו. לא נשלח עבד עבורו, לא שיירת גמלים ולא זהב וצמידים והוא בורח מפני שנאת אחיו. הפסוקים הבאים מתארים את חששו העיקרי, עזיבת "המקום" ב-הא הידיעה, ואת העובדה שכל מה שיש לו באמתחתו אלו רק אבנים:
"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָנָה. וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ וַיִּקַּח מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם וַיָּשֶׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא... וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו... וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ. וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ ה' בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי... וַיַּשְׁכֵּם יַעֲקֹב בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח אֶת הָאֶבֶן אֲשֶׁר שָׂם מְרַאֲשֹׁתָיו וַיָּשֶׂם אֹתָהּ מַצֵּבָה וַיִּצֹק שֶׁמֶן עַל רֹאשָׁהּ... וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים".
נראה שחלום הסולם נועד להבהיר ליעקב ש"ה' ניצב עליו"- על יעקב ולא נשאר ב"מקום" ומפקיר אותו בעת שהותו בחוץ לארץ. ההבנה שיש "מקום" מצד אחד, אבל ה' ימשיך ללוות אותו עד שובו אליו, היא ההבנה שיעקב זקוק לה כל כך. דרך ספרותית נוספת להבין זאת היא שמספר הפעמים שבו מופיעה המילה מקום בקטע הוא שש. בדרך כלל מופיעה מילה מנחה בתורה בכפולות של שבע, היכן המקום החסר? אם ממשיכים לקרוא מגלים שהאבן שוב חוזרת ל"ככב" על פי הבאר בחרן. שם נאמר: "וְנֶאֶסְפוּ שָׁמָּה כָל הָעֲדָרִים וְגָלֲלוּ אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וְהִשְׁקוּ אֶת הַצֹּאן וְהֵשִׁיבוּ אֶת הָאֶבֶן עַל פִּי הַבְּאֵר לִמְקֹמָהּ" ניתן להבין שבנמשל יעקב הוא האבן שנאלצת לגלות ממקומה, אבל היא עתידה לשוב אליה כאבן אל פי הבאר.
מתוך שבוע שבו הגבורה הנסתרת של טובי חיילנו הציצה ונחשפה בכאב, לצד גבורה אזרחית אצל אחינו שבדרום, נתפלל לימים של שלום ואחווה.
