פרשת אמור קדושת החיים
במסגרת פרשיית המועדים, שמופיעה בפרשתנו, חורגת התורה מהעיסוק בחגים עצמם ובדברה על תקופת הקציר, מזכירה שלוש מצוות נוספות: איסור חדש, ומצוות לקט ופאה. הראשון, הוא איסור לאכול מהתבואה החדשה של השנה, עד שתונף במקדש מנחת העומר של קציר השעורים. המתנה זאת מאפשר לקדש את אכילת התבואה החדשה ולקבל את ברכת הקודש לכל מה שנאכל בשנה הקרובה מתוך הכבוד הניתן למקדש בהקרבת הקציר הראשון.
אולם נדרש מעשה נוסף כדי להכניס קדושה לקציר השנה, מעשה של דאגה לחלש: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם". לא רק הכבוד למקדש, מרומם את חיינו הטבעיים, אלא ההקפדה על כך שהחיים עצמם יופנו אל הטוב בראיית מצוקת האחר ובטיפול בו.