חופית שלנו

פרשת בראשית ברכה וקדושה

סיפור הבריאה נחתם בתיאור השביתה ביום השביעי שבעקבותיה מתברך ומתקדש היום השביעי:

"וַיְכַל א-להים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ א-להים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא א-להים לַעֲשׂוֹת."

השילוב המצוין כאן, הוא חידוש של התורה שכלל אינו מובן מאליו, בעיקר משום שהוא מכיל שני ניגודים. קדושה משמעותה נבדלות וברכה משמעותה שפע ונוכחות. הקדוש ברוך הוא, מצד אחד נבדל ועליון, מהעולם המוגבל שלנו ובכך מותיר לו לאן לשאוף ומצד שני משפיע טוב בתוך העולם עצמו. עצירת הבריאה לאחר שישה ימי עשייה מותירה מקום לאדם להיות שותף בקידום העולם ובכך מביעה אמון ביכולותיו. עם ישראל ששומר על השבת, מביע את האמון החוזר בבורא העולם וזוכה לקחת על עצמו את ברית השותפות להנכיח את השם בעולם מבלי להקטין אותו ולפגום בקדושתו.