חופית שלנו

פרשת ויצא- הבטחה ואחריות

פרשתנו פותחת ביציאת יעקב מהארץ המובטחת, בדרך הפוכה מזו שבה הלך סבו, אברהם. אצל אברהם, הקמת האומה והאמונה החדשה מלוות בציווי ללכת לארץ חדשה ואילו יעקב, נאלץ לחזור לאותה ארץ ממנה יצא אברהם. לא מקלה עליו העובדה, שהוא בורח מאחיו, שרוצה להורגו ויוצא חסר כל לארץ זרה. בשלב זה, מתגלה ה' ליעקב בחלום ומבטיח לו את הארץ, את ברכת הזרע וברכה שתלווה אותו. לסיום, מעודד אותו ה' בדברים הבאים:

"וְהִנֵּה אָנֹכִי עִמָּךְ וּשְׁמַרְתִּיךָ בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ וַהֲשִׁבֹתִיךָ אֶל הָאֲדָמָה הַזֹּאת כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ עַד אֲשֶׁר אִם עָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ".

בתגובת יעקב להבטחה יש מסר של לקיחת אחריות -

"וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ. וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה ה' לִי לא-להִים. וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ".

יעקב מקבל בטחון רב מההבטחה, אך במקום לנוח על זרי הדפנה, הוא עובר מיד ממובטח פאסיבי, לשותף אקטיבי. הנדר, מחייב גם אותו בעשייה. במובן מסוים, הוא לא מקבל את ההבטחה, השמירה וההגנה כמובנות מאליהן ומתחייב להקדיש מעצמו למען ה'.

המחשבה על ברכת שמיים כמעודדת אחריות, מצמיחה חריצות והתמסרות בכל תחומי החיים. כך עולה מהמשך הפרשה:

"בְּכָל כֹּחִי עָבַדְתִּי...זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ רְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ וְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי:  טְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה גְּנֻבְתִי יוֹם וּגְנֻבְתִי לָיְלָה:  הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב וְקֶרַח בַּלָּיְלָה וַתִּדַּד שְׁנָתִי מֵעֵינָי..".

יהי רצון שנזכה להתברך בברכת שמים זו ומתוכה להמשיך להיות שותפים ואחראים להוסיף טוב.