חופית שלנו

פרשת מטות רגולציה ויוזמה

בפרשתנו מצווה העם להילחם במדין. יש פירוט רב של כללים וחוקים לגבי כמות הלוחמים וחלוקתם ל12 השבטים, אך החלק המפורט ביותר, מתייחס לחלוקת השלל. ראשית בין הלוחמים ובין העורף, שנית, מספר האחוזים המועברים מתוך השלל ושלישית למי הם מועברים. בהמשך, יש פירוט של כמויות הפריטים בכל חלק בשלל והתורה אף טורחת לחשב עבורנו את גובה המס מתוך כל פריט בהתאם לאחוזים.

אריכות כה מופלגת, עשויה לעורר תחושה של עודף רגולציה ובכך לכבות את הנכונות וההתלהבות של תורמים ליוזמה אישית. באופן מפתיע, לא כך הם פני הדברים. מפקדי הלחימה שבים מהקרב ומגלים שאיש מחייליהם לא נפקד. מרוב שמחה והכרת הטוב הם יוזמים מעצמם תרומה מכל הזהב והתכשיטים, אותם שבו במלחמה:

"וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה עֲבָדֶיךָ נָשְׂאוּ אֶת רֹאשׁ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר בְּיָדֵנוּ וְלֹא נִפְקַד מִמֶּנּוּ אִישׁ. וַנַּקְרֵב אֶת קָרְבַּן ה' אִישׁ אֲשֶׁר מָצָא כְלִי זָהָב אֶצְעָדָה וְצָמִיד טַבַּעַת עָגִיל וְכוּמָז לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵינוּ לִפְנֵי ה'.

כדאי ללמוד ממעשה זה להמשיך לתרום וליזום ברמה האישית ולא להסתפק בתשלום מיסים וביטוח לאומי.