פרשת ראה- שמיטת כספים
בפרשתנו מופיעה מצווה נדירה, שמתקיימת אחת לשבע שנים בדיוק בסוף שנת השמיטה: "מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים תַּעֲשֶׂה שְׁמִטָּה. וְזֶה דְּבַר הַשְּׁמִטָּה שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ לֹא יִגֹּשׂ אֶת רֵעֵהוּ וְאֶת אָחִיו כִּי קָרָא שְׁמִטָּה לַה'." אחת לשבע שנים יש מצווה לכל המלווים כספים לשמוט את חובותיהם ולוותר על גבייתם. שמיטה זאת מאפשרת התחלה מחדש ללווים שאינם מצליחים לעמוד בתשלומים, אך דורשת רמה מוסריות ונדיבות גבוהה מאד מהמלווים. במשך השנים, נראה היה שרבים מן המלווים לא מצליחים לעמוד ברף המוסרי הגבוה וכדי לעקוף את חיוב ההשמטה אנשים נמנעו מלהלוות סמוך לשמיטה. כתגובה לכך תיקן נשיא ישראל בתקופה שלפני חורבן הבית השני תקנה שנקראת פרוזבול. הפרוזבול הוא שטר שעל ידי חתימה עליו מתאפשר לגבות את ההלוואה גם לאחר שנת השמיטה. כך ניתן ללמוד מדברי התורה מהי הרמה המוסרית הנדרשת מאתנו כחברה ולצד זה לאפשר לנו להתנהל גם לפני שהגענו לרמה הזאת.
מצורף קישור לשטר פרוזבול למעוניינים:
