פרשת משפטים- "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק"
נחמה ליבוביץ(אישה רוחנית במיוחד) עוסקת בעיוניה לפרשת השבוע בפסוק זה ובטעם לכך שלא הסתפקה התורה בניסוח רגיל של- לא תשקר, אלא צוותה על ריחוק מהשקר. בין השאר, מביאה נחמה את הדברים הבאים: משום שאין לך עבירה יותר תדירה ומצויה כמו שקר, כפי שמופיע במדרש רבה ע/ח "בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כתות כתות. "חסד" אומר- יברא, ו"אמת" אומר- אל יברא, שכולו שקרים...
הגדרת האדם כמי שכולו שקרים היא הגדרה חריפה. קשה לי להאמין ששקר מודע הוא העבירה המצויה ביותר. אומנם נראה שבאופן פחות מודע, אנחנו נכשלים בו לא מעט: בזיוף הבעות פנים, בהגזמות, ברטוריקה של דמגוגיה, בהטלת דופי בזולת או בדעות שמתנגדות לנו. אלו דוגמאות שנכשלים בהם רבים(תרתי משמע) וטובים. מי שמוסריותו מפותחת, מרגיש לפחות צביטה מצפונית בלב כשהוא מזייף, או לא מדייק. פעמים רבות, אנחנו מצריכים להתרגל ולהיות אדישים גם לזה. ירדה התורה לסוף דעתו של אדם ואמרה לא רק אל תשקר, אלא- מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק.
