פרשת וישלח
וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.(הכנות למפגש עם עשו)
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם פְּנִיאֵל כִּי רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי. וַיִּזְרַח לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת פְּנוּאֵל וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכו.(המפגש עם המלאך)
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אַל נָא אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי.(המפגש עם עשו)
ריבוי השימושים במילה פנים, בפרשייה המתארת את המפגש בין יעקב ועשו, מעידה על שינוי בגישתו של יעקב/ישראל. עד עתה, האיברים שתיארו את היחס ביניהם היו ידו של יעקב ועקבו של עשו, העורף שיעקב מפנה בבורחו מעשו ובהמשך מלבן. כעת, לאחר תהליך ההתעצמות של יעקב, הוא מרגיש מוכן למפגש של פנים אל פנים. השינוי מתחיל עם לבן, ממנו הוא מנסה תחילה להתחמק, אך משלבן משיגו, הוא מסתובב ומתעמת פנים אל פנים, ממשיך, בזימון עשו למפגש על ידי שליחים מקדימים וכלה במפגש הלילי עם המלאך. בהתנהלותו יש גם עוצמה וגם הכנעה, גם עקשנות וגם ענווה, אך אין יותר התחמקות ממפגש פנים אל פנים. בזכות אומץ זה מצליח יעקב- ישראל לא רק לשרוד את המפגשים, אלא לצאת מהם עם ברכה. כך מלבן, מהמלאך ובסופו של דבר גם מעשו.
