פרשת שלח- תיקון של "זבנג וגמרנו"
פרשתנו פותחת בעיסוק בחטא המרגלים. עם ישראל נבהל מדברי המרגלים, מתחרט על יציאת מצרים ונענש להישאר במדבר ארבעים שנה עד להחלפת הדור. לאחר מות המרגלים במגפה והעונש שהעם מקבל, מתרחש מיד חטא המעפילים, כשאנשים מנסים לעלות לארץ בכל זאת למרות העונש:
"וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּתְאַבְּלוּ הָעָם מְאֹד. וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיַּעֲלוּ אֶל רֹאשׁ הָהָר לֵאמֹר הִנֶּנּוּ וְעָלִינוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' כִּי חָטָאנוּ. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לָמָּה זֶּה אַתֶּם עֹבְרִים אֶת פִּי ה' וְהִוא לֹא תִצְלָח. אַל תַּעֲלוּ כִּי אֵין ה' בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם. כִּי הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי שָׁם לִפְנֵיכֶם וּנְפַלְתֶּם בֶּחָרֶב כִּי עַל כֵּן שַׁבְתֶּם מֵאַחֲרֵי ה' וְלֹא יִהְיֶה ה' עִמָּכֶם. וַיַּעְפִּלוּ לַעֲלוֹת אֶל רֹאשׁ הָהָר וַאֲרוֹן בְּרִית ה' וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. וַיֵּרֶד הָעֲמָלֵקִי וְהַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם עַד הַחָרְמָה".
העם מתאבל על איבוד האפשרות להיכנס לארץ, אך מתוך ייסורי המצפון ותחושת האשם שלו הוא נתפס לצד החיצוני של הבעיה במעשיו- הבגידה בארץ, ומחמיץ את העיקר שהוא הבגידה בה'. הוא נאחז באפשרות לתקן את הפגיעה בארץ בהרמטיות כזו, שלא מאפשרת לו להיות קשוב לדברי משה, שמאריך בדבריו כדי להעמיד אותו על טעותו.
ניתן ללמוד מכאן על אחד המחירים שאנו משלמים כשאנו פועלים ממקום לא נקי בנפש, מתוך אשמה ורצון להסיר את הבושה שבחטא, בלא תהליכי התיקון הדרושים, מה שמביא לנעילה נפשית וחסר יכולת לקרוא את המציאות על רגישויותיה.
