חופית שלנו

על אסיף ועצרת

"...בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַה'... שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַה' בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַה' עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ."

אנחנו מתקרבים לסוף תקופת החגים וניסוח התורה מעט מבלבל. מצד אחד מתייחסת התורה לחג של שבעה ימים, אך מילים ספורות אחר כך, מופיעה ההגדרה של "היום השמיני". חכמים עומדים על עצמאותו וייחודו של יום זה, אולם שמו מעיד עליו שהוא מחובר גם לחג הסוכות שקדם לו. גם המילה עצרת יכולה להתפרש כעצירה ממלאכה, אבל גם כאיסוף של הימים הקודמים.

סוכות נקרא גם "חג האסיף", במישור החקלאי הוא מגיע בעת איסוף התבואה, אבל במבט על לוח השנה העברי, הוא גם אוסף אליו את כל חגי התורה שהחלו בפסח והסתיימו בחגי תשרי. חמושים בכל מה שאספנו מהחגים הקודמים, אנחנו מגיעים לרמות גבוהות של שמחה ,מחברים את הטבע לעולמנו הרוחני דרך ארבעת המינים ומרוממים את פעולות החיים הפשוטות (אחרי ניתוק רגעי ביום הכיפורים), דרך אכילה ושינה בסוכה. בהמשך לזה, שמיני עצרת הוא "אסיף האסיפים". חג המאפשר לנו להפנים את כל מהלך החגים כדי לאגור כוחות לקראת השנה החדשה.

בהתאם לכך, נראה החיבור שנוצר במשך הדורות, המנהג לסיים את קריאת התורה בחג ומיד להתחיל מחדש, כדבר טבעי. אנו אוספים אלינו את התבואה לא רק כדי לאוכלה, אלא גם כדי לזרוע מחדש. כך גם סיום קריאת התורה נותן את הכוח להתחילה מחדש.

לכבוד שמחת תורה, הציבור מוזמן לתהלוכת חגיגית של ריקודים ושירה עם ספרי התורה שתצא בע"ה ביום ראשון 16.10 בשעה 18:45 מבית הכנסת ותעבור ברחובות כפר ויתקין חופית ובית חרות ובחזרה לבית הכנסת סיום משוער בשעה 20:00 . למחרת בבוקר, יום שני 17.10, הקפות שמחה וריקודים בבית הכנסת עם סיום התורה והתחלה מ"בראשית" בין השעות 9:00 ל12:00 

חג שמח!