פרשת פקודי, שבת "החודש"- בין שמים לארץ
כהכנה לראש חודש ניסן שיחול ביום ראשון, אנו קוראים השבת על הציווי לייצר את "הזמן הישראלי", המתחיל בראש חודש ניסן, המכונה בתורה החודש הראשון. חז"ל אומרים במדרש תנחומא, שגם המשכן, שאת הקמתו מתארת הפרשה, היה מוכן כבר בסוף חודש כסליו, אולם ה' המתין עם הקמתו לתאריך המיוחד של א' בניסן, יום שנולד בו יצחק אבינו.
החיבור ליצחק דורש הסבר, ובפרט כשזמן ההמתנה במצב משכן מקופל, גרר אחריו רינונים מצד ליצני הדור. הם החלו לטעון, שהמלאכה היתה לחינם ושאין סיכוי שאכן תשרה שכינה במעשה ידי אנוש. יש בכך כדי להזכיר מפגש קודם, עם ליצני דור אחר, שריננו ביום הולדתו של יצחק, שלא ייתכן שבן נולד לשרה ואברהם בגילם המתקדם והוא וודאי אסופי שנאסף מהרחוב.
אם ננסה להבין את המכנה המשותף ואת ההתאמה לתאריך המיוחד, נוכל לאמר, שזו היא נקודת הראשית של החריגה מהטבע. החל מיצחק, ששמו משקף את השבירה של מוסרות הטבע בהיוולדו להורים בני תשעים ומאה, המשך ביציאת מצרים, בה עם של עבדים יוצא לחופשי מתחת יד המעצמה הגדולה בעולם וכלהב הקמת המשכן, בו משרה ה' את שכינתו בתוך מעשי ידי בשר ודם. ניסן הוא חודש מסוגל למפגש בין הטבע לנס, בין השמים לארץ. ליצני הדור אינם מסוגלים לראות שמיים. הם מחזיקים בתפיסה מטריאליסטית ובציניות.
מיצחק למדנו, שצוחק מי שצוחק אחרון. הסבלנות והאמונה בכך שהטוב יבוא והרוח תחייה את התקווה הם מצרכים חשובים גם לימינו.
שנשמע בשורות טובות ישועות ונחמות שבת שלום וחודש טוב.
