חופית שלנו

פרשת קרח- מחלוקת בדעות ולא בלבבות

בפרשתנו מנהיגותו של משה נמצאת תחת מתקפה קשה מכמה כיוונים. באחד הכיוונים, הוא מנסה לפעול בקוראו דתן ואבירם. זוהי תגובתם:

"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה. הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הֲבִיאֹתָנוּ וַתִּתֶּן לָנוּ נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה. וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד..." אולם, למחרת בבוקר קורה דבר מדהים, משה המנהיג המותקף הולך אליהם:                           "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל." על הפסוק הזה אמר ריש לקיש במסכת סנהדרין:

"אמר ריש לקיש: מכאן שאין מחזיקין במחלוקת." זאת אומרת שלמרות שמשה הוא הצד המותקף במחלוקת, וכעסו גדול על התוקפים, הוא עושה מאמץ לא להחזיק במחלוקת. לחלוק מותר, אבל להחזיק במחלוקת כשאפשר לשחרר משהו ולהמשיך הלאה זה חטא. בניסוח אחר אפשר לאמר שלגטימי ואף נצרך שתהיה מחלוקת בדעות ובלבד שנמנעים ממחלוקת בלבבות. במבט ראשון נראה מעשה משה כחסר תוכלת, דתן ואבירם לא משתכנעים ומומתים בחטאם על ידי ה'. אבל במדרש יש תוספת חשובה: "ולפי שהלך משה לפתחן של דתן ואבירם זכה להציל ארבעה צדיקים מדינה של גיהנם שלשה בני קרח ואון בן פלת..." הם ראו את משה מגיע והרהרו תשובה בליבם ואמרו לעצמם: על אדם כזה אנו חולקים? וכך זכו להינצל.ה